מסרים קצרים בממשק המסבירים לקונה מה לעשות ומה קורה.
איך זה עובד בחנות?
אחרי בקשה לאיסוף עצמי, הטקסט על הכפתור ובהודעת האישור צריך להסביר האם ההזמנה נקלטה או שהחבילה כבר ממתינה בסניף.
מה כדאי לבדוק?
בקשו מקורא להסביר מה עליו לעשות עכשיו על סמך ההודעה בלבד. אם הוא יוצא לסניף מוקדם מדי, עדכנו את הניסוח.
המילים שבין החלטה לפעולה
מיקרו־קופי נמצא ברגעים שבהם אדם צריך להחליט מה לעשות עם הממשק. אלה יכולים להיות שם של כפתור, שורת עזרה מתחת לשדה, הודעה על שינוי בזמינות או אישור שמופיע אחרי שליחת בקשה. המבחן של המילים הללו הוא מעשי. האם מי שקורא אותן יודע מה קרה, מה עדיין דרוש ממנו ומה יקרה בעקבות הפעולה הבאה? לפעמים שתי מילים מדויקות פותרות ספק שפסקה שלמה בתחתית העמוד אינה מצליחה לפתור.
ניקח לקוחה שמזמינה מתנה ליום הולדת ובוחרת איסוף מהסניף. אחרי התשלום היא רואה רק את המילה ״הצלחה״. מבחינת המערכת התקבל אישור, אבל מבחינת הלקוחה השאלה החשובה היא אם אפשר כבר לצאת לדרך. נוסח כמו ״ההזמנה התקבלה. נשלח לך הודעה כשהחבילה תהיה מוכנה לאיסוף״ מגשר על הפער. כדאי להשתמש בו רק אם התהליך אכן כולל הודעה נוספת ולצוות הסניף יש דרך לסמן שהחבילה מוכנה.
איך כותבים כפתור שמסביר את ההתחייבות
לפני שמנסחים כפתור כדאי לבצע בעצמנו את הפעולה שהוא מפעיל. האם לחיצה מעבירה לבחירת כתובת, שומרת טיוטה או יוצרת הזמנה מחייבת? כשהכפתור פותח שלב נוסף, אפשר לתת לשלב שם. למשל ״לבחירת שיטת משלוח״ משאיר לקונה פחות מקום לניחוש מאשר ״המשך״. במסך קטן, שבו הכותרת של השלב הבא עדיין אינה גלויה, להבדל הזה יש חשיבות מיוחדת.
כפתור שמופיע פעמיים באותו דף צריך לקבל את משמעותו גם כשהוא נקרא לבדו. בדף השוואת מסלולים, ארבעה כפתורים זהים שכתוב עליהם ״בחירה״ דורשים מהקורא לזכור באיזה טור הוא נמצא. אפשר לצרף את שם המסלול לכפתור או לתווית הנגישה שלו. לפני שמאשרים את הנוסח מקריאים אותו בקול יחד עם שם המסלול והמחיר. אם הפעולה נשמעת שונה ממה שיקרה בפועל, חוזרים לשלב העריכה.
שדות שאלה וטקסט לדוגמה
תווית קבועה מעל שדה נשארת זמינה גם כאשר הקונה כבר התחיל להקליד. דוגמה בתוך השדה יכולה להמחיש איך נראית נקודת איסוף או מה להזין בשדה ״כניסה״ בבניין. אם ההוראה כולה נעלמת ברגע ההקלדה, קשה לתקן טעות בלי למחוק את מה שנכתב. כדאי להשאיר את הפרט החשוב מחוץ לשדה ולהבחין בבירור בין דוגמה לבין ערך שהמערכת כבר שמרה.
במשלוח לכתובת עסקית, למשל, לקוחה עשויה לכתוב את שם העסק במקום את שם האדם שיקבל את החבילה. אם השליח זקוק לשני הפרטים, הפרדתם לשדות עם שמות מפורשים תועיל יותר מהוספת משפט ארוך. אם שם העסק דרוש רק בחלק מההזמנות, אפשר לסמן שהוא שדה רשות. כך מפחיתים גם את מספר האנשים שיקלידו מקף או מילה חסרת משמעות רק כדי להתקדם.
מה אומרת הודעת שגיאה טובה
השאלה הראשונה היא מה הקונה יכול לתקן בעצמו. כשהמיקוד קצר מדי, אפשר לציין את המבנה הנדרש ולהשאיר את הכתובת שהוקלדה. כששירות בדיקת הכתובות אינו מגיב אין טעם לומר ללקוחה שהכתובת שלה שגויה. צריך להסביר איזו בדיקה מתעכבת ואילו אפשרויות באמת פתוחות בפניה. אם החנות מאפשרת לשמור את ההזמנה ולחזור אליה, הקישור לשמירה צריך להיות זמין באותו רגע.
בתשלום חשוב במיוחד להימנע מהבטחה שאינה נתמכת במידע. לפעמים החנות טרם קיבלה תשובה סופית מספק התשלום. הזמנה ללחוץ שוב על כפתור התשלום עלולה לגרום לקונה לחשוב שהוא נדרש להזמין מחדש. כאשר המצב בבירור כדאי להציג את מספר ההזמנה, להסביר היכן יתעדכן המצב ולהציע ערוץ לשאלה. את הנוסח המדויק קובעים יחד עם מי שמכיר את המצבים שהמערכת באמת מבחינה ביניהם.
לשמור על אותה משמעות בכל הערוצים
לקוח שרואה באתר ״מוכן לאיסוף״ ובדואר ״נשלח״ עשוי להמתין לשליח אף שהחבילה מחכה בסניף. טבלה קטנה של מצבי הזמנה יכולה למנוע את הסתירה. בשורה אחת כותבים את האירוע התפעולי, מי סימן אותו, מה הלקוח צריך לעשות ואילו מילים יופיעו באתר, בהודעה ובמסך של נציג השירות. אין הכרח להשתמש באותו אורך משפט בכל ערוץ, אבל הפעולה המצופה צריכה להישאר אחידה.
שמות מצבים פנימיים אינם תמיד מתאימים ללקוחות. ״נסגרה משימת ליקוט״ ברור למחסן אך אינו מספר לקונה אם מותר להגיע. גם ניסוח נעים במיוחד אינו מועיל אם הוא מסתיר את העובדה שעוד לא נקבע מועד. דרך טובה לערוך היא לפתוח שלושה מסכים ברצף כפי שהלקוח יראה אותם, ולשאול האם כל מעבר מוסיף פרט חדש או משנה בלי הסבר את משמעות ההודעה הקודמת.
עברית במסך צפוף
מילים קצרות יחסית יכולות להישבר בשורה לא נוחה כשמופיעים לצד ההודעה מחיר, מספר דגם או כתובת בלועזית. בודקים את הטקסט גם עם שם היישוב הארוך ביותר בדוגמה ועם סכום הכולל אגורות. הכיוון של מספר הזמנה צריך להישאר קריא בהעתקה ובהדבקה. סימן פיסוק שנראה תקין ליד מספר קצר עשוי לעבור למקום מבלבל כשהמספר מופיע בתוך משפט עברי ארוך.
אפשר לכתוב עברית טבעית שפונה לקהל רחב גם בלי לדחוס כמה סיומות לכל כפתור. ״לבחירת סניף״ ו״עריכת הכתובת״ מתאימים לפעולות קצרות. במשפט הסבר אפשר לדבר על ההזמנה עצמה ולכתוב מה יקרה לה. כדאי להיזהר מרצף של שמות פעולה מופשטים. אם אדם שקורא את השורה בקול מתקשה להבין מי עושה מה, עדיף לבחור פועל פשוט ולנסח מחדש.
בדיקת הבנה לפני פרסום
נותנים לאדם שלא השתתף בכתיבה מסך אחד ומשימה אחת. למשל ״הזמנת ספר לאיסוף מחר. לפי ההודעה הזאת, מתי תצא לסניף?״ מקשיבים לתשובה בלי להדריך אותו ובלי לשאול אם הטקסט יפה. כשהתשובה שגויה, רושמים את המילה או את הפרט שהובילו אליה. השלב הבא הוא לשנות נקודה אחת ולחזור על הבדיקה עם קורא נוסף שאינו מכיר את הנוסח הקודם.
אחרי הפרסום אפשר לבחון פניות שירות הנוגעות למצב שהשתנה. אם שיעור השואלים ״האם אפשר להגיע עכשיו״ ירד, בודקים גם שהלקוחות אכן אוספים בזמן ושלא נוצר בלבול אחר לגבי שעות הפתיחה. מיקרו־קופי מוצלח מסייע לסיים משימה אמיתית. המדידה הטובה ביותר מחברת את המילים על המסך למה שהקונה עשה בעקבותיהן, לרבות המקרים שבהם בחר להמתין בצדק.
תרגיל עריכה מתוך חנות קיימת
בחרו הודעה אחת שלקוחות נוהגים לצלם ולשלוח לשירות הלקוחות. הסתירו את שאר המסך ונסו לנסח במילים שלכם את השאלה שנותרה פתוחה. לפעמים חסר פועל אחד. במקרים אחרים מה שחסר הוא מועד, כתובת, מספר הזמנה או שם הסניף שבו ממתין המוצר. אם הפרט קיים במערכת, אפשר להציג אותו בתוך ההודעה. אם הוא עדיין אינו ידוע, ציינו מתי ואיפה הלקוח יקבל אותו. חזרו אל נציג השירות ובדקו אם ההודעה החדשה הייתה מאפשרת לפתור את הפנייה המקורית בלי לבקש מהלקוח צילום נוסף.
שמרו את הדוגמה עם צילום לפני ואחרי, כדי שעורך נוסף יוכל להבין את הסיבה לבחירת המילים וליישם אותה גם בהודעות דומות.
