מתי הבטחת אספקה נחשבת מקוימת
מדד אספקה בזמן ובמלואה, המכונה גם OTIF, שואל אם הקונה קיבל את כל מה שהוזמן בתוך פרק הזמן שסוכם. שני התנאים צריכים להתקיים באותה הזמנה. משלוח של כל הכיסאות יומיים אחרי האירוע נכשל במבחן הזמן. שולחן שהגיע בזמן אבל חסרות לו שתי רגליים נכשל במבחן השלמות. מנהל המחסן יכול לשפר כל אחד מן המרכיבים בנפרד, אולם לקונה חשוב אם הוא יכול להתחיל להשתמש בהזמנה כפי שתכנן. זו בדיוק נקודת המבט שהמדד המשותף שומר.
בחנות ציוד לאירועים נניח שנפתחו מאה הזמנות. שבע מהן איחרו ועשר היו חסרות, מתוכן ארבע גם איחרו וגם היו חסרות. מספר ההזמנות שבהן הייתה לפחות בעיה אחת הוא שלוש עשרה. שמונים ושבע עמדו בשני התנאים. חיבור פשוט של כל האיחורים והחוסרים היה סופר ארבע הזמנות פעמיים. מאותה סיבה אי אפשר לשחזר את התוצאה המדויקת רק משני אחוזים מסכמים בלי לדעת אילו הזמנות נמצאות בשתי הקבוצות. שומרים אפוא שתי תשובות לכל מספר הזמנה ורק אז מסכמים.
דוגמת חישוב מתוך שבוע עבודה
נניח שבדוח של החנות נבחר שבוע אחד, עם אותה הגדרה לכל השורות. לצורך הדוגמה, המונה סופר הזמנות שנמסרו בזמן ובמלואן והמכנה סופר הזמנות שמועד מסירתן חל בתקופה. אפשר לשחזר את החישוב גם בלי תוכנת ניתוח. מסכמים את הכמויות, מחלקים את המונה במכנה ומכפילים במאה. המספרים להלן נועדו להמחיש את שיטת החישוב ואינם יעד ענפי או תחזית לביצועי חנות מסוימת.
בקבוצה ״הפצה עירונית״ נמנו 90 מתוך 100. השיעור בקבוצה זו הוא 90 אחוזים. בקבוצה ״חלוקה אזורית״ נמנו 34 מתוך 50, ולכן השיעור שלה הוא 68 אחוזים. כדי לקבל את הנתון הכולל מחברים 90 ועוד 34 במונה, ואת 100 ועוד 50 במכנה. מתקבלים 124 מתוך 150, שהם 82.67 אחוזים. דרך ההצגה הזאת משאירה לעובדי החנות אפשרות לבדוק כל קבוצה בנפרד ולהבין מי תרם יותר לתוצאה.
מה יקרה אם הדוח יציג דווקא 79 אחוזים? זהו הממוצע הפשוט של שני שיעורי הקבוצות. הוא נותן לכל קבוצה קול שווה גם כשמספר המקרים שונה. ממוצע כזה יכול לענות לשאלה על קבוצה טיפוסית, אבל לקורא ששאל מה קרה לכל ההזמנות יחד מתאים הנתון המשוקלל של 82.67 אחוזים. בדוח הנהלה כדאי לציין גם את הכמות מאחורי כל שיעור, במיוחד כאשר קבוצה קטנה מציגה תוצאה קיצונית.
מה משתנה כשהתקופה עדיין פתוחה
בזמן הכנת הדוח מגיע מקובץ נוסף דיווח על 20 מקרים ששייכים לאותו שבוע ואינם נכללים עדיין באף אחת מהקבוצות. מתוכם 15 עומדים בתנאי המונה. התוצאה המעודכנת היא 139 מתוך 170, כלומר 81.76 אחוזים. השינוי אינו בהכרח עדות לכך שהתהליך בחנות השתנה באמצע השבוע. בדוגמה הזאת השתנה הכיסוי של הנתונים. לפני שמשווים את הדוח החדש לדוח הישן שומרים את תאריך החיתוך ומבררים אם שתי התקופות כבר כוללות את אותם מקורות.
כאשר אירוע המסירה מגיע מהמוביל למחרת, כדאי להפריד בין שעת המסירה בפועל לשעת קליטת הדיווח. חבילה שנמסרה ביום חמישי לא הופכת למשלוח של יום שישי מפני שקובץ האישור הגיע באיחור.
איזו הבטחה נשמרת בהזמנה
חלון האספקה יכול להיות יום, טווח שעות או מספר ימי עסקים. בעת האישור שומרים את החלון כפי שהוצג לקונה, את אזור השעה ואת הפריטים שהיו כלולים בו. אם צוות השירות דחה את המועד כי הספק איחר, החלפת המועד המקורי בשדה אחד תגרום להזמנה להיראות מדויקת בדיעבד. אפשר לשמור גם מועד מתואם חדש ולמדוד את העמידה בו בנפרד. שינוי שהלקוחה ביקשה מיוזמתה, למשל מעבר ליום שבו היא בבית, ראוי לסימון אחר מדחייה שהחנות ביקשה.
מה עושים במשלוח מפוצל
לקוח מזמין ארון ומדף נוסף. אם סוכם ששניהם יגיעו יחד, אספקת הארון ביום ראשון והמדף ביום שלישי נבחנת לפי מועד הגעת הרכיב האחרון. אם כבר בקופה הוצגו ואושרו שני מועדים נפרדים, אפשר לבדוק כל התחייבות במועדה ולסכם אם כולן קוימו. מספר החבילות כשלעצמו אינו קובע הצלחה. העובדה שנוצרו שתי תוויות לא אומרת שהלקוח הסכים לשתי מסירות. השירות צריך לראות גם את ההסכמה וגם את אירועי המסירה.
במכירה עסקית יש לעיתים הקלה מפורשת בכמות או בזמן. למשל, לקוח יכול להסכים לשלוש מסירות באותו שבוע אך לדרוש כמות מדויקת בכל אחד מהמק״טים. קובעים מפרט מדידה שמתאים להסכם המסוים. אם החלפה בצבע אחר מותרת רק באישור הלקוח, סריקת הדגם החלופי אצל השליח אינה מספיקה. קושרים את האישור לשורת ההזמנה ומשאירים את המפרט המקורי בהיסטוריה. כך אותו מקרה יכול להופיע באופן עקבי בדוח התפעול ובבירור מול הלקוח.
אבחון לפני שינוי תהליך
מפרידים את הכשלים לאיחור בלבד, חוסר בלבד ושילוב של שניהם. איחורים המתרכזים במסלול חלוקה אחד מצדיקים בדיקת שעת יציאה וקיבולת. חוסרים המתרכזים במשפחה אחת מצדיקים בדיקת ספירה ואריזה. כששניהם מופיעים בהזמנות גדולות, ייתכן שהבעיה מתחילה בזמן ההבטחה בקופה. צוות המכירות מציע אספקה מהירה לכמות שאין אפשרות ללקט ביום אחד. מדגם קטן של הזמנות עם ציר זמן מפורט יעיל יותר מהנחה שהנהג הוא האחראי לכל חריגה.
תרגיל משותף לשירות ולמחסן
בוחרים הזמנה מוצלחת, משלוח מאוחר והזמנה חלקית. מבקשים מנציג השירות לאתר את מועד ההבטחה ומעובד המחסן להציג את השורות שנשלחו. מוסיפים את אישור המסירה ומשווים את הכמות שהגיעה למה שהוזמן. כאשר יש רכיב חסר בערכה סגורה, ייתכן שהמערכת מראה פריט אחד שנמסר במלואו. מתעדים את ממצא הקונה ואת החלטת הסיווג כך שטעות אריזה לא תיעלם בגלל אופן המספור של הערכה.
לסיכום שבועי מצרפים לכל קבוצה סיבה מובילה ושינוי אחד שניתן לבחון בשבוע הבא. אם הבעיה היא הבטחת ערב באזורים מרוחקים, אפשר לשנות את שעת החיתוך להזמנות באותם אזורים בלבד. לאחר מכן בודקים אם שיעור ההצלחה השתפר וגם אם הזמן המובטח עדיין מתאים לקונים. הארכת כל חלונות האספקה בשבוע תעלה אולי את הציון, אך עלולה לפגוע ביכולת למכור למי שזקוק למוצר מחר. הצלחה מסחרית דורשת גם הבטחה שימושית וגם יכולת לעמוד בה.
שאלה מהשטח
משלוח הגיע בדיוק במועד ובו טעות בצבע. האם אפשר לספור אותו כהצלחה אם הלקוח הסכים להשאיר אותו אצלו?
בודקים מתי הוסכם השינוי. אם הלקוח אישר מראש את הצבע החלופי וההזמנה עודכנה לפני המסירה, אפשר לבדוק מול ההתחייבות המתוקנת ולתעד בנפרד את השינוי. אם הלקוח גילה את הטעות בעת הפתיחה והסכים להשאיר את המוצר בתמורה לזיכוי, ההסכמה פתרה תלונה אך לא שינתה את מה שהובטח במקור.
ההבדל חשוב גם לכספים. זיכוי קטן על כמה טעויות צבע יכול להיות זול מהחלפה, ובכל זאת להעיד שהמחסן מבלבל בין שני קודים דומים. שומרים את תוצאת האספקה בנפרד מהפתרון הכספי, ואז אפשר לזהות איזו פעולה מנעה החזרה ואיזו פעולה תמנע את טעות הליקוט הבאה.
כשלקוח בחר מראש שישלחו כל צבע שקיים, אין בסיס לסווג את הצבע שסופק כחריגה. אותה מסירה פיזית עשויה אפוא לקבל תוצאה שונה לפי התנאי שהלקוח הסכים לו בזמן הקנייה. בבדיקת מדגם מבקשים לראות את האישור עצמו במקום להסיק את הכוונה מצבע המוצר שנשאר במחסן.
